קוראים לי מיכל ואני ממתקוהוליסטית ביפן
מאז שאני ילדה, אני והמתוקים היינו במלחמה מתמדת. רופא השיניים שלי, הרופאה המשפחתית ואפילו ההורים שלי התייאשו ממני והפנימו שהוויטמינים היחידים שאני מוכנה להכניס לגוף מגיעים מהשוקולד לבדו.
את הצעד הראשון שלי עשיתי בגיל שנה היישר לעוגת היומולדת שלי (היי עדיף מאוחר מאשר לעולם) ואת האהבה העזה למתוק הפכתי למקצוע.
כולם טוענים שצרפת היא מעצמה קולינרית מספר אחת בעולם בייחוד בתחום הקונדיטוריה, אבל אחרי חצי שנה ביפן,3 קילו עודפים במשקל,המון מתוקים וחור בכיס, אני יכולה לומר בפה מלא : יפן היא חלום קולינרי שהתגשם.
בשבוע הראשון קצת היה לי מוזר שילוב הטעמים של תה ירוק , בצק אורז, סומסום שחור ומלית של שעועית אדומה מתוקה. אבל חברים, יש לי חדשות בשבילכם!!! חלק מכם בטח מעקמים את הפרצוף ואומרים איכס!.. אבל זה באמת טעים.
אין ספק שהיפנים מבינים באוכל. מספיק לרדת קומה במדרגות הנעות בכל כלבו ולהבין איך הראש היפני חושב כשמדובר במכירת אוכל ללקוח.
או!! פה מתחילה הבעיה.. מה עושים? חייבים לטעום.!! אז.. טועמים!
אני לא חובבת תה במיוחד, בעצם... אני שונאת תה. אבל השילוב של תה ירוק בתוך טראפלס שוקולד , גלידה, עוגה בחושה , דונאטס , מקרון , פאי ואפילו בפרפוצינו של סטארבקס , בעיני שילוב מנצח בהחלט.
מה אתם אומרים על מילוי שעועית אדומה מתוקה? נשמע מגעיל...את האמת כשטועמים את המלית , היא אכן מעוררת בחילה. אבל ברגע שהיא נכנסת לתוך עוגת אורז או קרפ לימון אני חייבת לציין שהשילוב מעניין ומיוחד. אבל כשאוכלים ממנה יותר מידי.. הבטן מתחילה להזכיר לנו למה לא הייתי צריכה לגעת בה מלכתחילה.
כמו היפנים, גם הקינוחים שלהם קטנים, עשויים מחומרי הגלם הכי טובים שיש ורמת הגימור שלהם מדהימה.
יצא לי לבקר במפעל להכנת עוגיות ממולאות בקרם שעועית. הבצק הוא מעין שילוב של בלילת קרפ עם בלילה של עוגה בחושה. את השעועית הם מבשלים שעות ארוכות עם כמות עצומה של סוכר, מצננים ומעבירים דרך שינואה. יוצרים מהעיסה צילינדרים או עיגולים קטנים ומאכסנים עד לשימוש
מוצ'י היא מעין עוגת אורז דביקה המופקת מאורז דביק במיוחד. האורז עובר תהליך אידוי ומעיכה וממלאים אותו בכל מיני
דברים מעניינים כגון מאצ'ה וערמונים.
