טוקיו ודרומה
Kanazawa & Noto Peninsula:
האמת,לקאנזאווה הגעתי בטעות חיפשתי דרכים זולות להתנייד ביפן ומכיוון שלא היו לי תאריכים מדויקים לימים בהם אצא מטוקיו לטייל לא רכשתי מבעוד מועד את כרטיס הרכבת שנועד לתיירים בלבד ניתן לקנות אותו אך ורק מחוץ ליפן והוא מקנה נסיעה חופשית בכל הרכבות ביפן כולל השינקאנסן (רכבת הבולט המהירה בעולם.). אבל הכרטיס בעל תוקף של שבוע 14 יום או 21 יום וחייבים לקבוע תאריכים מבעוד מועד. ולכן בחרתי בחברת אוטובוסים שמספקת נסיעות בכל יפן במחיר זול ולמען האמת גם ממש נוח.
אוטובוסים של החברה יוצאים מטוקיו לערים מסוימות ביפן חלקן מוכרות חלקן לא. ואחת מהן הייתה קנאזווה. החלטתי לנסות דווקא מקום פחות תיירותי ובדיעבד לקחתי החלטה נבונה.
מבין אתרי התיירות בעיר נמנים kenrikuen garden kanazawa castel ובתי סמוראים וגיישה מתקופת האדו.
את העיר שווה להכיר באופניים וזה מה שעשיתי תמורת 800 יין ( 40 שקל בערך) ליום שכרתי אופניים ונסעתי ברחבי קנאזווה
אם אנחנו גדלנו על התרנגול מהסוכר, אצל היפנים ניתן למצוא מיני תמנונים מסוכרים על מקל, הטעם של הים מול המתיקות של הסוכר בהחלט שילוב מעניין.
בהוסטל שישנתי הכרתי בחור יפני שהשפה האנגלית זרה לו לחלוטין, ובעזרת גוגל טרנסלייט ושפת הסימנים החלטנו לצאת לטייל לחצי האי נוטו.
הדרך לאי נעשית באוטובוס מקומי ולוקחת כשעה וחצי. ביקרנו בשוק הדגים המקומי ובטרסות האורז, הגענו למקומות שלמען האמת אם לא היה איתי מישהו מקומי סביר להניח שלא הייתי מגיעה אליהם.
הרגשתי לרגע שאני בנאפולי של המזרח, הזקנות שיושבות על הרצפה ומוכרות דגים וכל מיני מטעמים ביתיים, הכאוס של אזורי הדייג באזור, הריחות ובכלל האווירה.
Kyoto:
מקנאזווה באוטובוס המשכתי לקיוטו, העיר והגיישות. הגעתי להוסטל במרכז העיר ולהפתעתי אחד הבחורים היפנים שעובדים שם התחיל לדבר איתי בעיברית!!! הוא לא יהודי, ומסתבר שהרבה יפנים פשוט אוהבים את ישראל, את השפה את התרבות ומחליטים ללמוד עברית.
הוא אפילו דאג לי לחומוס פיתה פלאפל ובירה נשר, ואלה הם הרגעים שבהחלט התגעגעתי הביתה.
אז קיוטו בהחלט מרשימה, המקדשים בה העושר הזוהר, השווקים בתי התה המסורתיים הרחובות העמוסים בתיירים שמחפשים אחרי הגיישות, האוכל ובכלל החוויה. לצעוד בגיון בערב ולראות גיישות מסתובבות בדרכן לעבודה הכניסה אותי ישירות אל אותם פרקים בספר"זיכרונותיה של גיישה".
קיוטו הוא מקום חובה לתייר ביפן.!
יש דרכים קלות יותר להגיע : מטוקיו בשינקנסן 3 שעות בערך ומאוסקה בשינקנסן 20 דקות.
השינקאנסן מאוד יקרה ולכן למי שיש תאריכים מדויקים שווה לקנות את הכרטיס לרכבות שמכסה את הנסיעות
Hiroshima and Miajima
את הירושימה כולנו מכירים מהסיפורים על פצצת האטום שהוטלה ב 6 באוגוסט 1945.
להירושימה הגעתי מקיוטו בשינקאנסן שעתיים נסיעה. בחרתי גסט האוס מגניב קצת מרוחק מהמרכז אבל קרוב לאי מיאג'ימה.
את הטיול בהירושימה התחלתי דווקא מהאי המפורסם בגלל השריין האדום שניצב באמצע המים.
לקחתי מעבורת לאי והתחלתי לטייל כשפתאום אני קולטת שמישהו מנסה למשוך ממני את מפת הדרכים שאני מחזיקה ביד. אני מסתובבת לאחור ואני קולטת את במבי!!! מסתכלת מסביבי ואני רואה שאני מוקפת בחבורת במבי שבלי בושה מנסים לגנוב ממני כל פיסת נייר שאני מחזיקה. מסתבר שהאי ידוע בחיות הבר שמסתובבות סביב התייר.
התחלתי לטפס לכיוון הר מיסן בפארק הלאומי של האי. בחרתי בדרך הקלה, לעלות לפסגה ברכבל ולרדת ברגל למרות שלכל אותם אוהבי הטרקים והספורט יוכלו לקחת את מסלול הטיפוס אל ההר.
על האי אין בית קברות אחד ואין מחלקת יולדות. האי קדוש ולכן אסור להיוולד או למות בו.
הטיול בהירושימה כלל בעיקר את פארק השלום והמוזיאון לפצצת האטום. עצוב לראות איך מעצמה כל כך גדולה כמו ארה"ב שכל כך דוגלת בשלום , בבוקר בהיר אחד החליטה להפיל פצצה על הירושימה למחוק אותה כלא הייתה ולהרוג כל כך הרבה חפים מפשע.
ביציאה מהאי לא רחוק מהמעבורת יש ביתן קטן שמוכרים בו אוייסטרים שצולים אותם מעט על הגריל.
Beppu:
או יותר נכון עיר הקומקום
זאת העיר מספר אחת ביפן למעיינות חמים. היא מתאפיינת בכל סוגי המעיינות, גופרית, אדים וידועה מכל באמבטיות החול החם.
האתר התיירותי במפורסם של בפו הוא 7 מדורי הגיהנום:
http://www.japan-guide.com/e/e4702.html
את האמת רכשתי כרטיס לכל ה7 אבל מכולם רק 4 היום באמת מעניינים. מהחום שיוצא מהמעיינות היפנים מבשלים ביצים או אופים פנקוטה.. מעניין אבל ממש לא טעים.!
מסתבר שביפן אומנות הקעקועים אסורה. הקעקועים משויכים ליאקוזה ולכן בכל המעיינות החמים אסור להיכנס עם קעקועים. הגעתי למלון ספא מהמפורסמים בבפו שמספק אונסנים וברכות טיפוליות. אחרי ששילמתי דמי כניסה הגעתי למלתחות הנשים והחלפתי לבגד ים ולרגע שכחתי שהעובדה שיש לי קעקוע של סאוטפארק על העורף יכול להוות לי בעיה ולא אוכל להיכנס לבריכות. צדקתי.!! אחת העובדות של המקום ליוותה אותי החוצה אבל אני החלטתי לברוח לה ולהיכנס בכל זאת.. סליחה שילמתי!!! שמתי על עצמי חולצה ואת המגבת מסביב לצאוור ונכנסתי. עכשיו שיצליחו להוכיח שיש לי קעקוע..את האמת היה שווה כל מאמץ. הברכות היו מפנקות ואמבטיית החול חוויה לכל החיים!
Nagasaki:
למען האמת הטיול בנגאסקי היה מיותר לדעתי. עוד עיר נמל מהגדולות ביפן עמוסה בחנויות מסעדות וחיי לילה מטורפים. על מוזיאון האטום ופארק השלום וויתרתי. והחלטתי לנסוע לעיר ההולנדית Huis ten bosch להתחבר מעט לשורשים ההולנדיים שבי .שעה וחצי ברכבת מנאגאסקי ובהשקעה של 1.73 מיליארד דולר הקימו היפנים עיר הולנדית לכל דבר. מהחנויות לרחובות למסעדות לבתי הקפה לתעלות לתחנות הרוח ואפילו לבתי המלון. להיות ביפן ולהרגיש בהולנד. http://english.huistenbosch.co.jp/
Kobe:
הדובדבן שבקצפת.!!
הנסיעה לקובה בכלל לא הייתה מתוכננת. אבל שפעת קלה שתקפה אותי גרמה לי לקצר את הטיול להתחיל לחזור לטוקיו. מנאגאסקי לקחתי טיסה לקובה והחלטתי להישאר שם מספר שעות. סיפרו לי על הקהילה היהודית בעיר ועל בית הכנסת הגדול והיחידי ביפן .קראתי שצריך לתאם מראש ביקור בבית כנסת אבל בכל זאת החלטתי לנסות ולהגיע למקום.
האמת די התרגשתי כשהגעתי לשם. התחושה של משהו שקשור ישירות אליך ולא עוד איזה מקדש או שריין.
לא היה אף אחד בבית כנסת , ניסיתי את מזלי ולחצתי על האינטרקום בשער. הרב הראשי ענה לי ושלח את אשתו לקבל את פני.
הגיע מולי אישה מקסימה ומלאת שימחת חיים בשם נילי. הכניסה אותי לבית הכנסת סיפרה לי מעט על ההיסטוריה של המקום והקהילה היהודית בקובה ואפילו התלוותה אלי לקפה בסניף של סטארבאקס המקומי. מה שבטוח אנשים כאלה לא פוגשים כל יום.
אם כבר קובה אז לא נאכל סטייק? הבשר המפורסם בגלל המסורת שבה מגדלים מדשנים ומטפלים בבשר. מאוכל איכותי למסאג'ים מפנקים כל הדרך לצלחת שלי. מנת בשר לא כל כך זולה ויכולה להגיע גם ל 200 דולר..אבל אין ספק שזאת חתיכת הבשר הטובה שאכלתי בחיי.
לקובה אני בהחלט אחזור.
זר לא יבין את חווית השהייה שלי ביפן. אפשר לספר רבות אבל בשביל להבין צריך להיות ולחיות - יפן.
