Mexico city - שלושה ימים חריפים במיוחד

כולם אומרים שאין מה לעשות במקסיקו סיטי, שהעיר מסוכנת לתייר. 72 שעות בעיר הוכיחו לי אחרת. ואם היה לי עוד זמן הייתי ממשיכה לטייל בעיר כי יש עוד המון דברים שלצערי לא הספקתי. אני פחות חובבת מוזיאונים ,ההליכה במקום, השקט שמקיף אותי במייצגי אומנות די משעמם אותי. אבל אני בהחלט אוהבת אוכל.. ועל זה התבסס כל הטיול שלי למרכז אמריקה ומקסיקו סיטי בפרט. אחרי 19 שעות וארוחות מטוסים בטעם פלסטיק נחתתי... הללויה! אחרי היציאה מהמכס יש עמדות לקניית כרטיס לטקסי( קראתי איפשהו שעדיף לקחת משם ולא לתפוס ברחוב כדי שלא ירמו אותי במחיר). אז 230 פזו נהג חמוד שזמזם לו שיר בספרדית והיידה אל העיר הגדולה. הגעתי למלון, מקלחת זריזה וכבר בשעה 8 וחצי בערב הייתה לי הזמנה למסעדה מדורגת מספר 12 בתחרות סאן פלגרינו: Quintonil. המסעדה הייתה מלאה. המלצרית ניגשה אלי והסבירה על תפריט הטעימות- 13 מנות כולל כוס יין במחיר של 1370 פזוס. המנות התחילו להגיע וכל מנה הייתה יותר טעימה מהקודמת לה ויותר מיוחדת בטעמים במרקמים ובצבעים. האווירה הייתה כיפית ולא פלצנית כמו בהרבה מסעדות ידועות.

נחשפתי לראשונה בסלט שעשוי מעלי קקטוס, בפטריות ממולאות בבשר ארמדילו, בפרי שנקרא mamey ובזן של ביצים שנקרא escamoles. חזרתי למלון עייפה אך שבעה ומרוצה.

בבוקר התעוררתי יקיצה טבעית ב 7 וחצי. מקסיקו סיטי מתעוררת לחיים רק ב 10 בבוקר. למזלי סטארבאקס שכן ממש לא רחוק מהמלון. את הבוקר פתחתי עם קפה בטעם דלעת, נשמע מוזר לא? אבל השילוב בין החוזק והמרירות של הקפה לבין המתיקות של הדלעת היה מצוין. התחלתי את היום בשוק mercado de san juan. - שוק שפונה לכל אותם חובבי האוכל ופופולארי בקרב השפים והפודיז. השוק מחולק לאזורים מקורים ופתוחים. מפוזרים בו המון דוכני אוכל רחוב של טאקוס, אמפנדס, קלחי תירס עם תיבול חריף מעל ואפילו עור חזיר מטוגן. באזור המוקדש לכל סוגי הבשרים ניתן למצוא מעוף, ברווז, קרוקודיל ואפילו בשר אמדילו. השוק הבא שאליו הגעתי נקרא: mercado de la nueva vigaa: השוק השני בגודלו בעולם ( אחרי tsikiji שבטוקיו) ניתן למצוא פה הכל!! הריחות בשוק הזה לא מעוררים תאבון אבל השפע והטריות של הדגה שהם מציעים למכירה מדהים בעיני. ברחבה המרכזית של השוק יש מלא דוכני טאקוס ואמפנאדס שווה לעצור באחד הדוכנים לאכול טאקוס עם מילוי של שרימפסים ופלפל הבאנרו( זהירות חריף).

השוק האחרון שאליו הגעתי :mercado de la mercedd- אחד השווקים העתיקים של העיר ממוקם העיר העתיקה. השוק מחולק ל 8-7 אזורים. כל אזור סוחר במוצר אחד. יש את השורה של המקסיקניות שמוכרות עלי קקטוס. מנקות את העלים מהקוצים ומציעות למכירה האזור שמוכרים בו רק מוצרי תירס מהעלים ועד לקלח תירס מיובש, אזורים אחרים מוכרים מזון לחיות, באחרים מוצרי ניקיון. הריחות, האנשים, האווירה והמוסיקה הלטינית שמתנגנת לה מכל דוכן ודוכן הפכו את השוק הזה לפייבוריט שלי

משם לקחתי אוטובוס מקומי ונסעתי לאזור טאוטיקאן לפירמידות השמש והירח. אחרי שרואים את הפירמידות בקהיר שום דבר כבר לא יכול לרגש אותי. אבל בהחלט מקום קסום. חשבתי פעמיים אם אני בכלל אהיה מסוגלת לטפס עד לראש הפירמידה אבל היי קבוצה של סבתות פולניות עשו את דרכם למעלה אז זה לא הרגע להיות פדלאה! הגעתי לפסגה, וירדתי חזרה למטה.

בדרך חזרה אל העיר עלו שני מקסיקנים חביבים עם כלי נגינה והחלו לזמר להם כל הדרך. אז אחרי כמות של טאקוס ואמפנאדס והמון המון חריף..רציתי קצת משהו מערבי. בערב התנחמתי בסניף של קייזר הצרפתי שידוע בשל הלחמים המדהימים שלו. מקסיקו סיטי בעיני מדהימה, התרבות האנשים האדיבים שאפילו שלא מדברים אנגלית ינסו לעזור לתייר להתמצא, קצב החיים שלהם וכמובן האוכל.